כתבה שהתפרסמה באטלנטיק היוקרתי, גורסת כי לונג קוביד כופה על מערכות הבריאות חשבון נפש לגבי תסמונת התשישות הכרונית (ME/CFS).
עיקרי הדברים
יש בארה"ב פחות מ-20 רופאים שמתמחים בתסמונת התשישות הכרונית (ME/CFS). הם כולם טובעים בעבודה, ובגלל התמריצים שקשורים למימון מערכת הבריאות בארה"ב, והגיל המבוגר של הרופאים, הם הולכים ונעלמים.
לאור הזינוק במספר חולי ME/CFS, שמקור המחלה שלהם הוא קורונה (חולי לונג קוביד), הרופאים האלו נאלצים לפתח אסטרטגיות להתמודדות. חלקם משחררים חולים יותר קלים. אחרים מתמקדים בחינוך של רופאים חדשים, בתקווה שהמשבר הזה ירחיב את כמות הרופאים שמטפלים בתסמונת. למשל, מרכז בייטמן הורן הקים תוכנית חינוכית לרופאים, הכולל חומרי לימוד לרופאים והרצאות.
חינוך רופאים אודות סימן ההיכר הקליני של התסמונת- "תחושת מחלה לאחר מאמץ" (Post Exertional Malaise)- הוא חשוב במיוחד, כדי שרופאים יפסיקו להמליץ לחולים לעשות פעילות גופנית, שגורמת להם להידרדר.
חולי ME/CFS שמאובחנים כיום ניצבים בפני סביבה טובה מבעבר. בשנת 2015 יצא דוח של המכון הלאומי האמריקאי לבריאות (NAM), בה הוא הכיר במחלה כגופנית, ועשה סדר בקריטריונים לאבחון התסמונת. מאז גם פורסמו הוראות ברורות לאבחון וטיפול במחלה בירחונים מובילים בעולם. עניין שגרתי עבור כל מחלה, אבל רעידת אדמה של ממש עבור ME/CFS שלא זכתה להכרה כזו עד אז.
חולי לונג קוביד עכשיו מוכיחים, ללא צל של ספק, שמחלות ויראליות גורמות למחלות כרוניות. עובדי מערכת הציבור פתאום חווים זאת על בשרם, או על זה של יקיריהם, והיחס לחולי ME/CFS נעשה פחות עוין.
פרויקטים מחקריים קמים ועשויים לקדם את הידע גם בהקשר של ME/CFS. כך גם מרכזי טיפול ללונג קוביד קמים, מפתחים מומחיות ב-ME/CFS לאור ההכרח, ומתחילים לטפל גם בחולים אלו.
Comments