.png)
על מחקר שתוצאותיו זויפו והרע את מצבם של אלפי חולי תסמונת התשישות הכרונית (ME/CFS) בעולם.
בשנת 2011 פורסם מחקר שמצא לכאורה שטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) ותוכניות של פעילות גופנית מדורגת (GET) שיפרו את מצבם של חולי תסמונת התשישות הכרונית (ME/CFS). בעקבות המחקר, מדינות רבות החלו להמליץ על טיפולים אלה לחולי וחולות ME/CFS.
בדיעבד, התברר שמדדי המחקר שונו באמצע הניסוי ללא הצדקה. כאשר חוקרים ניתחו מחדש את תוצאות הניסוי עם המדדים המקוריים, הם גילו שלפעילות הגופנית כלל לא הייתה השפעה חיובית על המשתתפים בניסוי.
זאת ועוד, נמצא כי 54%-74% מהמשתתפים בתוכניות של פעילות גופנית מדורגת (GET) דיווחו דווקא על הרעה במצבם בעקבות ההשתתפות בתוכניות אלו.
המחקר המקורי סבל לא רק מבעיות אתיות בביצוע שלו, אלא גם הושתת על הנחות יסוד מוטעות, שלפיהן תסמיני המחלה נובעים מתפישות עצמיות לא מועילות וניוון כתוצאה מחוסר פעילות גופנית. הנחות אלו מתנגשות עם הראיות המדעיות לכך שתסמונת התשישות הכרונית היא מחלה גופנית רב-מערכתית אשר מטילה מגבלות חמורות על פעילותם של הסובלים ממנה.
לבסוף, בתוכניות פעילות גופנית מדורגת, גורם חיצוני (כמו פיזיולוג) קובע כי על המשתתפים להגדיל את רמת הפעילות שלהם באחוזים מסוימים בכל פרק זמן מסוים. דבר זה עומד בסתירה לצורך להימנע ממאמץ יתר בקרב הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית. זאת, לעומת פעילות גופנית מותאמת אישית, אשר לוקחת בחשבון הקשבה לגוף ועקרונות של PACING.
בעקבות פרסום המחקר וחשיפת ההטיה השערורייתית של תוצאותיו, המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב (CDC) ושירות הבריאות הלאומי בבריטניה (NHS) ביטלו את ההמלצות על GET ו-CBT כשיטות טיפול בחולי ME/CFS.
בישראל, מרבית אתרי קופות החולים עדיין ממליצים על טיפולים אלו. זאת מכיוון שהמידע אודות תסמונת התשישות הכרונית לא עודכן בהם שנים רבות. כחלק מפעילותינו, פנינו לפניות הציבור של קופות החולים בבקשה לעדכן את המידע שהן מפרסמות אודות התסמונת.