.png)
במהלך פברואר 2023 קרה אירוע משמעותי בתחום ה-ME/CFS: שני מחקרים שונים (מקורות בתחתית הפוסט) פורסמו באותו גיליון של כתב עת מדעי מוביל – מאורע שמעיד על חשיבות מחקרים אלו. בשורה התחתונה, ייתכן שנמצא סמן ביולוגי מדיד המאפשר להבדיל בין חולי ME/CFS לאנשים שאינם חולים בתסמונת.
שני המחקרים מומנו על ידי ארגון NIH- המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב. מדובר בגוף זהיר ושמרני שבורר בקפידה את המחקרים שבהם הוא משקיע משאבים. החוקרים בחנו את אוכלוסיית החיידקים במעי (מיקרוביום) אצל אנשים עם ובלי ME/CFS והגיעו למסקנה שקיימים ביניהם הבדלים מובהקים ועקביים. אלה לא המחקרים הראשונים העוסקים בנושא זה, אבל היקפם הגדול ושיטות המחקר בהן השתמשו הופכים אותם לאמינים במיוחד.
ההבדלים שנמצאו הם כל כך ספציפיים ועקביים, שבבלוג ה-NIH נכתב שהארגון סבור שהם עשויים להוות בסיס לפיתוח של ביומרקר (סמן ביולוגי למדידה) ל-ME/CFS.
ספציפית, התגלה כי עקב השינויים במיקרוביום אצל חולי ME/CFS, קיים אצלם חוסר במטבוליט (תוצר של חילוף החומרים ביצורים חיים) בוטיראט – חומר חיוני לבריאות המעי. לפגיעה זו במעי יש מנגנון ידוע: בהיעדר בוטיראט, שכבת הריפוד של המעי (האפיתל) נעשית דקיקה וחדירה, וחומרים בלתי רצויים כמו רעלנים, מזון או חיידקים עשויים "לדלוף" מהמעי החוצה.
השאלה העיקרית שנותרה ללא מענה היא האם השינויים האלו במיקרוביום הם הגורם ל- ME/CFS (או, לכל הפחות, גורם סיכון לה), או תוצאה של התסמונת. אחת הדרכים לענות על שאלה זו עשויה להיות לנסות ולטפל במיקרוביום באמצעות פרוביוטיקה או השתלות צואה, ולראות האם הדבר יביא לשיפור בקרב החולים. האפשרות לערוך ניסויים כאלו הוזכרה במאמרי תגובה לשני המחקרים שהתפרסמו יחד.
באותו הקשר, מעניינת תגובתו למאמר של ד"ר בונילה, המנהל הרפואי של הקליניקה לטיפול ב- ME/CFS באוניברסיטת סטנפורד, שציין שמחקרים אלו עוזרים להסביר מדוע חלק מהחולים חווים שיפור בתסמינים בעקבות שינוי תזונתי.
מאת: הגר וינברגר ורוני הכהן עריכה לשונית: תמי ניניו
מקורות: