חלבון בדם עשוי להסביר את החמרת התסמינים לאחר מאמץ בתסמונת התשישות הכרונית ME/CFS

מאת: רוני הכהן, עם סיוע של CHATGPT

עריכה: יותם בן מאיר

מה בדקו החוקרים?

בגופנו יש חלבון דם בשם הפטוגלובין (Hp). תפקידו לעזור לנקות את הדם כשכדוריות הדם האדומות מתפרקות, וכך להגן על הרקמות מנזק. צוות חוקרי OMF ממונטריאול, אופסלה וצוות האנליזה של OMF בדקו איך רמות החלבון הזה והגרסאות הגנטיות שלו מתנהגות אצל אנשים עם ME/CFS, בעיקר בתקופות של תחושת מחלה לאחר מאמץ -PEM (כלומר, לאחר מאמצים).

מה מצאו במחקר?

אצל אנשים עם ME/CFS רמות ההפטוגלובין ירדו בצורה חדה אחרי אתגר מאמץ קטן, ירידה שלא נראתה אצל אנשים בריאים. ככל שהרמות היו נמוכות יותר, כך התסמינים אחרי מאמץ היו חמורים יותר, וגם הביצועים הקוגניטיביים נפגעו יותר (“ערפל מוחי”).

בנוסף התברר שלחלק מהאנשים יש גרסה גנטית מסוימת של החלבון (Hp2-1) שמקושרת לתסמינים חמורים יותר ובעיות קוגניטיביות רבות יותר, בעוד גרסה אחרת (Hp1-1) קשורה לעמידות גבוהה יותר. כלומר, לגנטיקה יש תפקיד בשאלה מי יפתח תסמינים קשים אחרי מאמץ ומי פחות.

למה זה חשוב לנו כחולים?

זו הפעם הראשונה שמוצגות ראיות חזקות לכך שתחושת המחלה לאחר מאמץ ב-ME/CFS מושפעת גם מגנטיקה. אם הממצאים יאושרו במחקרים נוספים, הפטוגלובין יכול להפוך לסמן ביולוגי שיעזור באבחון מדויק יותר, בזיהוי תתי-קבוצות של חולים ובהתאמת טיפולים. בעתיד אולי אף ניתן יהיה לפתח טיפולים שמחזקים או מחליפים את תפקוד החלבון, למשל עירוי תוך-ורידי של גרסה יעילה של Hp, וכך להגן על אנשים שנמצאים בסיכון גנטי מקריסות אחרי מאמץ ומפגיעה קוגניטיבית.

למחקר המלא