.png)
מה זה אנדומטריוזיס?
מחלה גניקולוגית כרונית שנוצרת כאשר תאים דמויי רירית הרחם (אנדומטריום) גדלים מסיבה שעדיין אינה ידועה מחוץ לרחם ויוצרים דלקות, נגעים, ציסטות והידבקויות אשר גורמים לכאבים קשים ולשאר התסמינים המתוארים לעיל (מתוך אתר אנדומטריוזיס ישראל).
אנדומטריוזיס היא מחלה נלווית שכיחה בקרב החולות בתסמונת התשישות הכרונית
לפי מחקר יחיד שנעשה בנושא, 36% מחולות תסמונת התשישות הכרונית (CFS/ME) סובלות מאנדומטריוזיס (לעומת 10% באוכלוסייה הכללית), ואלו סובלות יותר מכאבי אגן כרוניים, מגיל המעבר מוקדם יותר, ומתסמיני ME/CFS חמורים יותר, לעומת חולות ME/CFS ללא אנדו.
סקר שעשינו בקבוצת הפייסבוק שלנו גילה שיעור דומה של חולות אנדו (35%). מחקר אחר בחן את הכיוון ההפוך, וגילה ש-4.6% מחולות האנדו סובלות מME/CFS, לעומת 0.1%-0.5% מהאוכלוסייה הכללית. אין הסבר חד משמעי לקשר בין שתי המחלות, אבל חוקרים רבים סבורים שהדלקתיות הכרונית שכרוכה באנדומטריוזיס קשורה לתסמיני תשישות (מקורות בתגובות)
חשוב שחולות אנדו יבינו אם הן סובלות מתסמונת התשישות הכרונית, משום שזה מחייב יחס אחר לפעילות גופנית מאומצת
בדומה למחלות כרוניות רבות, מחקרים מראים שחולות אנדו חוות שיפור בתסמינים בעקבות פעילות גופנית. אלא שחולות תסמונת התשישות הכרונית מגיבות לרוב לפעילות גופנית מאומצת בצורה הפוכה: במקרים רבים הן חוות תחושת מחלה והחמרת תסמינים. לכן, אם את חולת אנדו, וחווה החמרה לאחר פעילות גופנית, יתכן שהסיבה לכך היא האבחנה הכפולה. במקרים אלו, חשוב למצוא רמת פעילות גופנית בטוחה שאיננה גורמת לכך. קראי על כך עוד בפוסט שלנו בנושא פעילות גופנית.
איך זה מרגיש לחיות גם עם אנדו וגם עם CFS/ME?
פעילה שלנו, לוטם ארצי, משתפת בחוויה שלה:
"התסמינים של אנדומטריוזיס התחילו בגיל 25, לאחר שהפסקתי לקחת גלולות (התחלתי לקחת בגיל מאוד צעיר). חוויתי כאבי בטן איומים וחולשה כללית מאוד חזקה בזמן הוסת, אבל הייתי בטוחה שהכאבים האלה הם רגילים, לא חשדתי בכלל שיש משהו לא תקין. הייתי בטוחה שכל הנשים סובלות ככה, ולכולן אופטלגין הוא החבר הכי טוב במהלך הוסת. ביומיים הראשונים של הוסת, אני חווה PEM (תסמין הליבה של תסמונת התשישות הכרונית, שנקרא בעברית "תחושת מחלה לאחר מאמץ"), רק שבמקרה הזה, זה לא תלוי במאמץ גופני ספציפי אלא פשוט בעובדה שאני בזמן הוסת.
פוסט שנתקלתי בו במקרה בפייסבוק, שתיאר את הסימפטומים של אנדומטריוזיס, עורר את החשד שלי. זאת הייתה תחילתה של ויה דולורוזה אל עבר אבחון ודאי, שעברה דרך הרבה רופאי ורופאות נשים שלא האמינו לי ואף אמרו שאין לי אנדומטריוזיס ושהכאבים שלי הם רגילים.
לאחר כחצי שנה, הגעתי לרופא נשים מומחה לאנדו, שאישש את החשד ונתן את האבחון הרשמי ואת החותמת שאני לא משוגעת, שיש לכאב שלי שם. אמנם אין תרופת פלא, וגם הטיפול באנדו, כמו מחלות שקופות אחרות, הוא על דרך ניסוי וטעיה, אבל ההכרה במחלה היא צעד ראשון אל עבר פיוס וטיפול עם עצמי ובעצמי."